Mycena דביק (דביק) מייצג את משפחת Mycene, שנפוצה באירופה. שם נוסף לפטרייה הוא Mycena viscosa (Secr.) Maire. זהו זן בלתי אכיל ספרוטרופי, חלקים מסוימים בגופי הפרי הם ביולומינצנטיים, בעלי יכולת להאיר בחושך.
איך נראות mycenae?
בזכות צבעם הבהיר, פטריות אלה בולטות ממינים אחרים, למרות גודלן הקטן.
הכובע בצורת פעמון הופך פתוח יותר ככל שגוף הפרי גדל. במרכזו ניתן לראות בליטה קטנה.
בדגימות ישנות יותר, לקצוות הכובע צורה לא אחידה ומצולעת בקוטר של 2 עד 4 ס"מ.
המשטח החלק של המיקן מכוסה בשכבה דקה של חומר רירי. דגימות בוסר הן חומות בהירות או חומות אפורות. גוון צהבהב וכתמים אדמדמים מופיעים על פני גופי הפרי הבוגר.
צלחות דקות וצרות של הפטרייה נוטות לצמוח יחד זו עם זו.
הרגל הצהובה והמעוגלת קשוחה למדי, יכולה להגיע לגובה 4 עד 6 ס"מ ולקוטר 0.2 ס"מ
גם משטח החלק התחתון של הפטריה חלק, עם התבגרות קלה בבסיס. בתנאים רגילים, לדביקות המיקין צבע לימון עשיר, אך בלחיצה מופיע גוון אדום. הבשר הצהוב יציב במיוחד. באזור הכובע הוא דק במיוחד ושביר, בצבע אפרפר. יש לה ריח חזק ולא נעים. נבגי גופי הפרי הם לבנים.
במקום בו צומחות מיקינות דביקות
פטריות ממין זה גדלות באופן יחידני וגם בקבוצות קטנות. זמן הפרי הפעיל מתחיל בעשור השלישי של אוגוסט, בו ניתן לראות דגימות בודדות. המראה ההמוני של פטריות מתחיל בתחילת ספטמבר ונמשך עד סוף אוקטובר.
מידע שימושי נוסף בסרטון:
לרוב, מין זה נמצא בשטח פרימוריה, באזורים האירופיים של רוסיה ובאזורים אחרים של המדינה.
לעתים קרובות ניתן למצוא את הפטרייה ביער אשוחית מחטני, ליד גזעים רקובים, שורשי עצים, כמו גם על המלטה של מחטים ועלים. קל להבדיל אותו לפי צבעו וגודלו הקטן.
האם ניתן לאכול מיקנים דביקים
המין שייך לקבוצה הבלתי אכילה. גופי פירות נבדלים על ידי ריח לא נעים שמתעצם לאחר טיפול בחום. פטריות ממין זה אינן רעילות, אך אינן מתאימות למאכל בגלל הארומה והטעם הלא נעימות שלהן.
סיכום
גומי של המיקנה הוא פטרייה בלתי אכילה הגדלה ביערות מחטניים אשוחיים בפרימוריה. תקופת הפרי היא באוגוסט ובספטמבר. המין גדל גם ביחיד וגם במושבות קטנות. אין חומרים מסוכנים בהרכב גופי הפרי, אולם בשל המאפיינים הגסטרונומיים הנמוכים, מגוון זה אינו משמש למטרות קולינריות.
